לכבוד חשיפת הפרזנטור החדש של המגזין שלנו - ווקר, הדובי הזועם - הזמנו את ענת פטלסקי, גברת יצחקי - גועל נפש - מ"קופה ראשית" של כאן 11 לשיחה במערכת שלנו ומי היה מאמין, למדנו איך להיות קצת מאושרים יותר, גם בתור לסופר… ולהתגבר על כל הגועל שיש, באמצעות הנפש...
היינו יכולים לכתוב כאן פסקת פתיחה בנאלית שמציגה אותך, אבל אנחנו כבר יודעים מה תגידי לנו על זה... אז אולי תספרי לנו את, ממקור ראשון, מי את מחוץ למסך?
"קוראים לי ענת, ענת פטלסקי. אני גרה ברמת גן, נשואה עם שלושה ילדים וסבתא לשלושה נכדים מקסימים. אני מפיקה עצמאית של תכניות, כנסים, וכו', ולדמות הזאתי של גברת יצחקי הגעתי ממש באקראי. זה לא משהו שהיה בתכנון, אבל זו הייתה הפתעה גדולה ונהדרת, ואפילו מהנה."
איך זה קרה?
"היוצרים של 'קופה ראשית' הם נדב פרישמן ויניב זוהר. ונדב, שהוא חבר, פנה אלי בעונה הראשונה. 'אנחנו מצלמים סדרה לתאגיד באיזשהו סופר, ואני צריך מישהי שתעמוד בתור לסופר ותגיד 'גועל נפש', הוא אמר לי... ואז הגעתי לסופר שצילמו בו, עמדתי בתור, הלקוחות רבו ואמרתי 'גועל נפש'.. אנחנו הישראלים אוהבים להגיד 'יש לי רק פריט אחד, תן לי להיכנס...'"
"כשזה עלה לאוויר, איכשהו זה תפס. משם, זו נהייתה דמות שלא צריך איתה יותר מזה. לא משנה לאן אני הולכת, אומרים לי שצריכים להגדיל לי את התפקיד. אני לא שחקנית, לא למדתי משחק, אין לי מושג במשחק, אבל לזהות עוולה, כמו הגברת שאני מגלמת, אני יודעת. עוקפים בכביש? אני אגיד 'גועל נפש'. בטבעי. מה נסגר? רגע! אפרופו, מה גועל נפש, מה שקורה בעולם. אני באמת חושבת שצריך לחיות בהרמוניה, שנהיה אדיבים יותר ונדיבים זה לזה. בחמלה, בסבלנות, בסובלנות. בעולם הזה קורים כל כך הרבה דברים, אז בואו לפחות נהיה בני אדם בזמן ונעזור זה לזה בעת שהם מתרחשים."
בואי נתחיל מהטוב, מה נפש אצלך?
"בעולם הפנימי שלי, בעולם האישי שלי, הכול סבבה לגמרי. אני חיה מאוד את עולמות הרוח, מאוד מתחברת לכל מה שקשור למיסטיקה, רייקי. מה שאני באמת חושבת, הוא שאם הנפש לא בריאה, הגוף מן הסתם גם לא וזה... באמת הופך להיות גועל נפש."
ומה גועל?
"בעולם קוראים הרבה דברים שהם גועל, כל מה שקורה בעולם בכלל, גם מה שקורה באוקראינה למשל, והפיגועים, וכל מה שאנחנו חווים כרגע, זה בגדול... אז התקופה היא תקופת גועל נפש. אבל אתם יודעים... עוברים אותה..."
הבנו שיש לך דיסקליימר חשוב, לפני שמתחילים להתגבר על הגועל עם הנפש?
"גברת יצחקי אינה המרמור המוחלט שאנשים לעתים חושבים שהיא. היא לוחמת צדק. מזהה עוולה שנעשה מישהו, וקוראת להפסיק אותה. נחזור לישראלי שיש לו 'רק פריט אחד' לעקוף איתו את התור בסופר. זה לא הוא המגעיל, זה אלו שלא נותנים לו לעקוף שמהווים את הבעיה!"
חסרי סבלנות? גועל נפש
"מה גועל נפש בעיני? חוסר סבלנות," מספרת לנו ענת. "חוסר סבלנות של אנשים. אנשים איבדו את זה! בקטע של הכבישים למשל, בסופר, בכל מקום אנשים קצרים. ואני לא רוצה לשמוע עוד פעם אחת שזה בגלל הקורונה, ובגלל הקורונה... לא. זה אנשים, מביאים את חוסר הסבלנות שלהם לתור לקופה, לדרכים ובכלל, במקום בעצם לקבל את זה שאין דבר שהוא מובן מאליו."
"אני לא מדברת על זה רק ברמה הרוחנית!" היא מדגישה לנו, "אנחנו אומרים, רואים, חיים ונושמים את הכול. החיים יותר יפים אם אנחנו לוקחים אותם בצורה חיובית. נעים יותר. יותר כיף. אחרת, זה גועל. כשזה נפש, אתה קם בבוקר, שמח על היום החדש ועל השמש שזורחת. אומר שאתה בוחר לקחת את היום ביותר כיף. משתדל לפחות לחיות ברוגע, בשלווה, משתדל לפחות. מכניס לעצמך למוח מנטרה כזאתי, שאתה רוצה לחיות יותר באהבה, יותר בהרמוניה, יותר בכיף. לקבל את השונה, לקבל את האחר, להתחבר לחיובי. לחשוב שהכול באיזשהו אופן זמני... כי זה באמת כך."
איך את מרגישה בתקופה האחרונה, בצל גל הפיגועים?
"אני גרה ברמת גן, ודי קרוב לבני ברק. וכשקרה הפיגוע, לא הבנתי מה אני שומעת, לא הבנתי את כל הסירנות. אנשים בסך הכול הלכו ברחוב, ואיבדו את החיים שלהם! אבא עמד עם עגלת התינוק שלו, ואין יותר סוריאליסטי מזה... הוא נהרג. יש לנו, בני האדם, נטייה לפגוע, לחפש את מה שלא טוב אצל האחר. אני חושבת שצריך להסתכל על מה טוב אצל האחר ואז זה יותר נעים ויותר כיף. למה בכלל להסתכל אחרת?"
הסיבוב המהיר
עכשיו, נתחיל בסיבוב.
"קדימה!"
גילנים:
"גועל נפש. יהיו כאלו שיגידו שכל עולמות הטיקטוק והאינסטגרם לא טובים מספיק. אבל זה לא נכון! זה העולם עכשיו. אפליה על רקע גיל היא מזעזעת. לצורך העניין, אפשר להסתכל על הורים שנרשמו לטיק טוק. למה לא? אני חושבת שכל אחד צריך ויכול להרגיש בנוח עם מה שהוא עושה. אם הוא אוהב את זה, ואם הוא מרגיש בנוח, לא משנה באיזה גיל הוא. אם ההורה שעושה את הטיקטוק, או לא משנה מי, מרגיש עם זה שלם, למה לא? זה בכלל לא גועל, זה נפש. וזה סבבה."
אנטי מדיה-חברתית:
"גועל נפש זה לשפוט אנשים שמשתמשים בפייסבוק ובאינסטגרם ונהנים. ונפש, זה פשוט לתת להם ליהנות. זו הפלטפורמה, אלו הרשתות החברתיות להיות בהן, וכולנו בתוך עמנו חיים ואלו העולמות להיות בהם. בכל העולם חיים ככה. ואם מישהו רוצה לומר משהו, וכך הוא רוצה לחיות למה לא?"
הומופובים:
"אני לא יכולה להבין את זה. אני לא יכולה לקבל את זה בשום צורה ועניין משום שכל בן אדם רשאי לאהוב, להיות אהוב ונאהב, להתאהב איך שהוא רוצה. זה חוצה מגדרים, וזה בכלל לא מעניין מי אוהב את מי. מה זה משנה? העיקר שיש אהבה!"
שמנופובים:
"זו בריונות נוראה! לפגוע ולהעליב אחרים בגלל משקל או נראות? להרוס חיים של ילדה או ילד בגלל הדברים האלה? למה לא לחבק? למה שלא נקבל את האחר? זה רוע לב, וזה גורם אפילו לילדים למחשבות אובדניות. אני חושבת שאלו שמרגישים מקובלים, צריכים לעטוף את הלא מקובלים לכאורה, ולתת להם מקום וביטחון. לא צריכים סיבה כדי לעטוף, לקבל ולאהוב."
בריונות ברשת:
"אני לא יכולה להכיל את הבריונות הזאתי. לא ברשת, ולא בחיים שמחוצה לה. זה בעיני אכזרי נורא. אני חושבת שצריך לעזור לכולם לקבל את המרחב הבטוח לחיות בו. ולא צריכים לחכות ליום האם, יום האב, יום הגאווה, ליום הזה או ליום הזה... כל שנה, כל השנה. ולהיות סבלני וסובלני. אני, באג'נדה שלי, זה לא משנה דת, גזע או לאום. אני רוצה שהעולם הזה יהיה טוב יותר. עם אהבה, חמלה, נדיבות, קבלת השונה והאחר. בואו ונחיה בשמחה. כי באמת, בסופו של יום, הכול זמני. זו אני. ומי שיקרא את הכתבה, ויראה את השם שלי, יודע שזו האג'נדה שלי. אני כזאתי. ועל פניו... אני גם הכי גברת גועל נפש.
באילו מובנים?
אם אני עומדת בסופר, ובא מישהו ואומר שיש לו פריט אחד, ואני נותנת לו להיות לפני, זה גועל נפש בעיני אם אחרים לא נותנים לו לעקוף. תנו לו! כולה פריט אחד! זה לא שעכשיו אני איזו יפת נפש, ולא מתעצבנת, ולא כועסת. אני רוצה להקיף את עצמי באנשים טובים, חביבים ונחמדים. סבלנים וסובלניים. אני לא מתיימרת לשנות את העולם, אבל אני רוצה לחשוב שהילדים שלי והנכדים שלי יהיו בעולם טוב, אוהב, חומל, כיפי ושמח יותר."
הכי ראשית שיש
נסיים במחשבות על "קופה ראשית"?
"זו חבורה של אנשים מוכשרים, ליהוקים מצוינים. כולם חבר'ה מדהימים. על מה שאתם רואים בטלוויזיה, הם עובדים מאוד-מאוד-מאוד קשה. אבל הם כמו משפחה, והאווירה איתם נעימה. הכול כזה זורם, וכיף, הכול נורא-נורא מקצועי ומקצועני, ועובדה ששנה שנייה ברציפות היא זכתה לסדרה הטובה ביותר באקדמיה. כותבים עכשיו את העונה הרביעית. אני ממש מודה להם שלקחו אותי כדמות, שלא חשבתי שתהפוך לדמות בכלל. והיא תפסה. אפילו שהדמות לכאורה קטנה, ועם צמד מילים בלבד, זו סדרה שהיא קונצנזוס."
מה בעיניך הפך את הביטוי הזה ללהיט הבלתי מוסבר שהוא?
"אלו שתי מילים שממצות בתוכן הכול. את ההרגשה, את התוכן, את התחושה. את זה שאתה נמצא באיזשהו מקום ואין לך כוח, ואנחנו ישראלים, יש לנו הרבה חוסר סבלנות, ואנחנו קצרים, ויש לנו הרבה דברים שמרגיזים אותנו. וזה תפס. וזה לא מטרחן, ולא מעיק. שתי מילים בהבלחה כזו קצרה. אין לנו סבלנות ליותר מדי מלל ויותר מדי קשקושים וגועל נפש, זה גועל נפש. אשכרה גועל נפש."
קרדיט סרטוני Youtube: מוטי נחום