בבוקר ה-15 ביולי, אחד ממעצבי האופנה המוכרים בעולם, ג'אני ורסצ'ה, יצא לטיול בוקר. השמיים היו נקיים מכל ענן, קרני השמש לטפו את הדשא הבוהק, ודווקא ביום המסוים הזה, אמר ג'אני לעוזרו שהיום הוא יאסוף את העיתון מתיבת הדואר לשם שינוי. בכל זאת, יום כל כך יפה... כשחזר לאחוזתו במיאמי ביץ', עם גיליון מגולגל בידו, אדם ניגש אליו מאחור וירה בו דרך הלחי עם אקדח מסוג קליבר 40. אחרי שורסצ'ה התמוטט במקום, אותו אדם ירה כדור נוסף בחלק האחורי של ראשו "ליתר ביטחון", כדי "לוודא שהעבודה בוצעה". הרוצח הזה נקרא אנדרו קונאנן, שנותר בן 27 בעוד פשעיו הותירו תחושת אימה מחניקה בקרב הציבור והמשטרה עד ימינו אנו. אותו רצח בדם קר של המעצב האיטלקי, היה רק הפרק האחרון בסיפור הזוי של הונאה, שפל ומוות. הקריאה לא לבעלי לב חלש – אזהרת טריגר: תוכן גרפי מילולי המתאר מעשי פשע אמיתי.
אנדרו קונאנן לא היה רוצח סדרתי טיפוסי. הוא היה, מה שידוע, "רוצח מסע". ההבדל הוא, שאף על פי שהרג כמה קורבנות במשך חודשים, הוא לא התחבא. לעומת הרוצחים הסדרתיים, אלו שאמנם מאופיינים בפנטזיות סדיסטיות מחרידות, אך מסתירים אותן ללא רבב, ובין רצח לרצח, הולכים לעבודה או משחקים עם הילדים. רוצחי מסע, לעומת זאת, יוצאים למשימה ולא מפסיקים עד שנעצרים. או כמו במקרים רבים, עד שלוקחים את חייהם של עצמם בידם.
אנדרו קונאנן נולד ב-31 באוגוסט, 1969. הוריו היו אמריקאים, כאשר האב ממוצא פיליפיני, והאם ממוצא איטלקי, והם התגוררו ברנצ'ו ברנרדו, קליפורניה, בשכונה עשירה למדי. שתי אחיותיו, ואחיו, היו שבעי רצון מחייהם, אחרי שאביהם עזב את חיל הים של צבא ארצות הברית והיה לסוחר מניות.
זה לא היה סוד כי אנדרו קונאנן היה הילד המועדף על הוריו, מועדף עד כדי שקיבל את חדר השינה הראשי בבית. "ההורים שלנו תמיד חשדו שאנדרו גיי," אחיותיו סיפרו, "אבל אף אחד לא באמת דיבר על זה. זו הייתה משפחה אוהבת, וההורים היו מקבלים את העובדה שבנם הומוסקסואל."
אנדרו היה ילד שמח, והוא גם היה מבריק והצליח מאוד בבית הספר. אז מה יכול היה להשתבש? ובכן, התשובה לכך טמונה בקיום המושלם הזה, כי הוא פשוט התפורר.
בעוד להוריו לא הפריעה המיניות שלו, אנדרו פחד לספר להם עליה. זו הייתה תחילתו של הקיום הכפול שאותו חי בשקר. בבית הספר, היה ראוותני למדי, ופעם הופיע לאירוע לבוש בסרבל עור צמוד אדום בוהק. הוא רצה שישימו לב אליו. הוא רצה להיות שונה. ובספר המחזור של 1978, נבחר על ידי חבריו לספסל הלימודים כ"אחד שלא יישכח". לצערנו הרב, הם צדקו. אבל הם לא התכוונו לזה שייזכר כפושע האכזרי שהפך להיות.
הם חשבו יותר בכיוון של איש אשכולות מודרני. כמו דה וינצ'י בן זמנם. איך לא? עם מנת המשכל שהביאה לו ציון 142 במבחן IQ, שליטה בצרפתית וקצת בספרדית, בקיאות בתנ"ך, פוליטיקה, היסטוריה, פילוסופיה, שנינות ויכולת נפלאה לרתק אנשים לסיפוריו הסוחפים. ואיך לא, הסטייל. הוא ידע ללכוד לתוך מילים את ניחוחות היין הטוב וידע היכן לאכול בטיולים לאיטליה. הבעיה עם הפופולריות הגבוהה שפיתח לעצמו, הייתה הרמה הגבוהה של האגו ושגעון הגדלות שסיגל לעצמו.
הו, כמה הוא רצה להיות ייחודי. הוא ניסה להשפיע מאוד על אנשים, אבל הבלון שלו התפוצץ מוקדם משחשב. את הנפילה הגדולה הראשונה שלו, חווה הילד הכריזמטי בגיל 19, כשהיה בשיא כוחותיו. אביו האוהב, הואשם במעילה. לא חיכה לפסק דין, ופשוט עזב את המשפחה בחזרה לפיליפינים. אשתו, נותרה שבורה עם ארבעה ילדים והחיים המושלמים לכאורה של אנדרו התנפץ לרסיסים.
במקום להרכיב את חלקי הפאזל שהתפרק לכדי תמונה חדשה, הלך לאסיה בעקבות אביו, שם ראה את האיש שהעריץ כל חייו חיים בעוני מעורר רחמים שמתעלה על כל דמיון. זו הייתה התפוצצות הבועה. זה היה מראה אנדרו קונאנן לא יכול היה לסבול. אז הוא חסר לארצות הברית, ובנה בקפידה מחדש את הריסות הזהות שלו תוך כדי גילויי נטיות אלימות. אנדרו החדש, המריר והכועס, דחף את אימו כל כך חזק אל הקיר עד כדי שהכתף שלה נעקרה ממקומה.
אחרי שנשר מהמכללה, הבין שהמראה והקסם שלו יכולים ליצור עבורו הכנסה קלה בתור עובד מין בסן פרנסיסקו וסן דייגו. עורו היה חלק, הוא היה רזה, נאה והיווה חברה נהדרת לאלו ששכרו את שירותיו. בתחילת שנות ה-90, רשימת הלקוחות שלו כללה גברים עשירים בערים בכל רחבי אמריקה. בערבים אחרים, פשוט הסתובב עם העשירים, לפעמים גם עם המפורסמים, והפך כמה מהם למאהביו שלעתים הרעיפו עליו מתנות, העניקו לו קצבאות חודשיות שאפשרו לו לחיות חיים ברמה גבוהה.
בשלב מסוים, פגש גם את ורסצ'ה, אך מערכת היחסים בין השניים נותרה בגדר תעלומה. האם הם הכירו זה את זה היטב, או שרק חלקו כמה מילים בלילה אחד? אף אחד לא יודע באמת, כי אנדרו היה שקרן כפייתי ולעתים קרובות היה מספר לחבריו שקרים על התחככותו בסלבריטיז.
מאוחר יותר, התגלה אנדרו קונאנן היה אובססיבי לא רק לורסצ'ה, אלא גם למדונה, טום קרוז, ג'ון טרבולטה, ליאונרדו דיקפריו וסילבסטר סטאלון. סביר להניח שאחד מהם היה יכול גם הוא קורבן של קונאנן; כולם נרשמו במה שהמשטרה גילתה וכינתה הספר השחור הקטן.
כשהיה צריך מזומן נוסף, שכר את עצמו תמורת 140 דולרים ללילה, והשתדל להציג את עצמו כעשיר, כשהשאיר טיפים בגובה 200 דולרים, אחרי ארוחות ב-1000 דולרים שחלק עם חבריו. בדיוק כמו בתיכון, גם בחייו הבוגרים רצה יותר מאוד שיעריצו אותו, וכשהוציא כסף על מקורביו, זה עזר לו להשיג את חיבתם. כמובן, זה לא היה אמיתי, ורק גרם לו להערצה כוזבת. סוג הדברים שמתחת לפני השטח עלולים לגרום לדיכאון.
ב-1996, גר באחוזה של סוחר אמנות בדימוס. עבור שהותו באחוזה, קיבל 2000 דולרים בחודש מהאיש, נהג במכונית ספורט יקרה, אבל גם זה התרסק והשניים נפרדו.
כשאנדרו יצא עם אותו זקן עשיר, התאהב אדריכל צעיר, אינטיליגנט ומצליח בשם דיוויד מדסון. קונאן גם מצא חבר בצבא ארה"ב, קצין חיל הים ג'פרי טרייל. שניהם הפכו לידידיו הטובים ביותר. הם היו אהבתו האמיתית הרחק מאותם מיליונרים מבוגרים שרק רצו את גופו כדי להציל את נעוריהם באופן הכוזב ביותר שניתן.
למדסון הייתה מערכת יחסים אינטימית עם אנדרו קונאנן, אבל הוא נפטר ממנו מיד, כשהבין שהוא "משחק בכל העיר". והוא לא איבד רק את אהבתו הצעירה, גם את הנדיב העשיר שלו. הוא התחיל להשמין, והתקשה להמשיך ולהתפרנס מגופו על מיטות חדרי מלון של לקוחות עשירים.
בשלב הזה של הסיפור, הוא התחיל להתמודד עם תרופות מרשם, עישון קראק וקריסטל מת'. חייו התפרקו שוב.
רצה הגורל, וזמן מה אחרי מדסון וטרייל נפגשו. הם לא הכירו היטב, אבל כי שניהם יצאו עם קונאנן, הם הכירו זה את זה והפכו לחברים טובים. הם אומנם לא היו במערכת יחסים רומנטית, ובכל זאת, אנדרו זעם, הרי שנותר מחוץ לאינטרקציה.
"היי מדסון, זה קונאן," חייג אליו אנדרו, "אפשר לבוא ולבקר אתכם? אני רוצה לחזור אליך."
הוא הגיע שבור לביתו, עם כרטיסי אשראי שאי אפשר לעשות בהם כל שימוש, אך עם שעון יקר שהעניק למדסון, שראה בבירור שקונאן נראה מיואש. זמן מה לאחר מכן, טרייל קיבל הודעה במשיבון שלו, שם הורה לו אנדרו לבוא לדירה של מדסון, ולבלות איתם.
מאותו היום, טרייל לא חזר יותר הביתה, ועברו כמה ימים עד שמישהו דיווח עליו כנעדר. כשמדסון לא הגיע לעבודה, עמיתיו הלכו לבדוק מה שלומו בדירתו. הם שמעו את הכלב שלו שורט את הדלת, וביקשו מאחראי הבניין לחקור את הנושא. טרייל נמצא עטוף בשטיח. הוא נפגע באלימות עם פטיש טופר כשלושים פעמים. לכולנו זה ברור שאנדרו היה הרוצח... אבל איפה מדיסון היה? המשטרה האמינה כי לאחר שראה את אנדרו עושה זאת, הוא כנראה פשוט רץ משם, מחשש לחייו שלו. אחרי ככלות הכול, התגלה שלאנדרו היה אקדח שהיה שייך פעם לטרייל. אף אחד לא יודע מה בדיוק התרחש בלילה הגורלי הזה.
מדסון נמצא מת יומיים לאחר מכן ליד אגם. נורה בגב ובעין. קונאן הרג את שני חברים הכי טובים שלו, את שני הבחורים שתמיד אמר שהוא הכי אוהב.
שבוע נוסף מאוחר יותר, אשתו של יזם נכסים עשירים ובולט – לי מיגלין – חזרה לביתם המפואר וקיבלה הלם נורא. גופתו של בעלה הייתה מוטלת במוסך. התגלה שכל צלעותיו נשברו, הוא נדקר עשרים פעמים במברג, ראשו כמעט כרות ולכאורה הייתה שקית ניילון. נכרתו חורים לנחיריים, וכך המשטרה האמינה שהרוצח רצה להשאיר את הקורבן בן ה-75 בחיים לפני שהשתמש במסור לחתוך את גרונו ואת חזהו. דבר שידוע לנו על אותו עשיר יוצא דופן, הוא שאהב לפקוד קהילות גאות בשיקגו. אבל כמובן, אלה היו חייו הסודיים. אנדרו קונאנן אגב, אחרי שהשחית את גופתו, הכין כמה כריכים והתגלח.
כמה ימים לאחר מכן ואדם נוסף נמצא מת; הפעם הקורבן נורה בראשו. זה לא היה רצח נקמה, ולא היה שום סימן לקשר רגשי. המשטרה כינתה את הרצח הזה "פונקציונלי". אנדרו קונאנן שרצה לנסוע למיאמי, שאף להשאיר אחריו עקבות שלא יוכל לברוח מהן, ואפילו לא לחיות אחריהן.
באותו השלב ל-FBI היו מספיק ראיות כדי לדעת שמדובר בקונאנן. זה כבר לא היה עניין של "מי זה?" – זה היה עניין של "תפסו אותו!": פניו הופיעו בתקשורת ולרשויות החוק נאמר על ידי 12 אנשים שהוא נצפה במיאמי. בינתיים, לאנדרו נשארה משאלה אחרונה ברשימה – לרצוח את האליל שלו, מעצב האופנה הגדול מכולם: ג'יאני ורסצ'ה. זה דרש קצת יותר תכנון, מכיוון שאדם בעל פרופיל גבוה כמו ורסצ'ה היה מעבר לים לעתים קרובות, ותמיד מוקף באנשים רבים.
בזמן שהשוטרים חיפשו את הרוצח, הוא חיכה במלון זול במיאמי כדי לפגוש את האיש שלו לאותו הלילה. אתה מה שקרה אחר כך אתם כבר יודעים... באותו בוקר קטלני של איסוף העיתון מהדואר.
מדוע אנדרו קונאנן לקח את החיים של ורסצ'ה? לעולם לא נדע. זמן קצר לאחר מכן, פרץ לבית סירה בנמל העיר וירה לעצמו בראש. לצערנו הרב, זה הסוף. פתוח, חידתי, ועם יותר מדי שאלות באוויר... ולמען ג'אני ורסצ'ה נישא תפילה, יהי זכרו ברוך.